יאיר אלוש נ' אווניו מרכז קונגרסים ואירועים בע"מ

פסק דין

התובע דורש בתביעתו זו פ"פ בסך 7,400 ₪, גמול עבור עבודה בשעות נוספות בסך 8,352 ₪, פדיון חופשה בסך 1,850 ₪ ודמי הבראה בסך 1,655 ₪. כמו כן דורש התובע שחרור כספי ביטוח מנהלים.

בכתב התביעה מפרט התובע, כי עבד בנתבעת החל מ-18.11.07, לקראת סיום עבודתו היה שכרו מורכב מ-5,400 ₪ ועוד 5,400 ₪ תמורת שעות נוספות גלובליות. משרתו נקבעה ל-6 ימים בשבוע במשמרת ערב, כולל שישי ומוצאי שבת. תפקידו היה לבצע עבודות בלילות, מאחר ומדובר באולם אירועים ותפקידו היה להכין את אולם האירועים, לאירוע שמתקיים למחרת.

התובע היה מגיע בשעה 20:00 ועובד רצוף עד 6:00 בבוקר ולעתים נשאר גם עד 8:00 בבוקר.

על פי דוחות הנוכחות עבד התובע 260 שעות חודשיות, כך שמידי חודש ביצע למעלה מ-70 שעות נוספות.

על פי כתב התביעה שכרו של התובע בגין שעות נוספות היה במשך מספר חודשים 5,400, ₪ כאשר בחודשים קודם להסכם, שולמו לו סך 2,850 ₪, 4,520 ₪ ו-3,200 ₪ בגין שעות נוספות. על פי הנטען, הנתבעת עשתה בתלושי המשכורת ככל העולה על רוחה ובשלב מסוים אף הוצע לתובע סך 2,000 ₪ במזומן בלא איזכור בתלוש.

בתקופה האחרונה נדרש התובע לעבוד שעות נוספות רבות, כאשר היה עליו הגיע לעבודה כבר ב-16:00 ולעבוד עד למחרת בשעה 6:00 כך שעבד מידי יום 14 שעות לפחות. פנייתו לממונים במיוחד שלא קיבל תוספת שכר על השעות שעבד, לא זכתה להתייחסות.

עוד טען התובע, כי בימים בהם לא התקיימו אירועים, ניכתה החברה את הימים מימי החופשה של התובע.

נוכח כל זאת, הודיע התובע על כך שהוא מפסיק לעבוד אצל הנתבעת ביום 20.11.08 ודרש פ"פ עקב הרעת תנאים מוחשית, או נסיבות שבעטיין אין לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו.

מכתבי התובע לקבל את זכויותיו מהנתבעת לא נענו ולכן הגיש התביעה לבית הדין.

לכתב התביעה צורף הסכם העסקה מיום 1.1.2008, שעל פיו נקבע שכרו של התובע כ-11,960 ₪ כאשר משכורת הבסיס היא 5,400 ₪ והתשלום הגלובלי בגין שעות נוספות אף הוא 5,400 ₪ ויתר התשלומים הם בגין החזר הוצאות נסיעה וטלפון.

בכתב ההגנה נטען, כי התובע הועסק על פי הסכם העבודה שנחתם עימו וכי שעות עבודתו לא היו קבועות לאורך כל תקופת העבודה, עוד נטען כי דוחות הנוכחות מלמדים על שעת הכניסה והיציאה של התובע בכל יום. על פי סיכום דוחות הנוכחות, התובע עבד בממוצע 10.4 שעות ל-11.95 שעות בחודש ולכן התשלום של 5,400 ₪ ששולם לתובע עבור שעות נוספות באופן גלובלי, מהווה תשלום העולה על הגמול שהיה זכאי לו, על פי חוק בגין שעות נוספות.

אין בסיס לטענת התובע, כי נדרש לעבוד שעות נוספות מרובות אצל הנתבעת לקראת סוף עבודתו וכי כבר בחודשי עבודתו הראשונים, נדרש מפעם לפעם להגיע כבר ב-16:00 ואילו בתקופה האחרונה עבד מ-19:00 – 20:00 ואילך.

באשר לימי החופשה, הרי שאלה נרשמו על פי ניצול החופשה בפועל ואין התובע מצביע על כל הרעת תנאים המצדיקה תשלום פיצויי פיטורין, בעת שהודיע על סיום עבודתו בנתבעת.

בדיון בפנינו העידו התובע ומטעם הנתבעת העיד חשב החברה הנתבעת, רונן פטל.

לאחר ששמענו העדויות ועיינו בדוחות הנוכחות ובתלושי השכר שצורפו לכתבי התביעה וההגנה, הגענו למסקנות כדלקמן:

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה, האם התובע זכאי בנסיבות התפטרותו, בתום שנת עבודה אצל הנתבעת לפיצויי פיטורין מכוח הוראות סעיף 11, לחוק פיצויי פיטורין.

בכתב התביעה טוען התובע, כי הוא זכאי לפיצויי פיטורין, משהתפטר עקב כך שבתקופה האחרונה נדרש לעבוד שעות נוספות רבות. לטענתו, פניותיו בעניין זה לנתבעת לא נענו ולכן הוא זכאי לפיצויי פיטורין. עוד הוסיף כי הנתבעת רשמה בתלושים ימי חופשה, בעת שלא היתה פעילות באולם והוא לא נדרש להגיע לעבודה.

עיון במכתב ההתפטרות מיום 4.11.08 מלמד, כי התובע כלל אינו מציין סיבה להתפטרות ואינו בא בדרישה ספציפית לנתבעת, בעניין תנאיי עבודתו.

כל שהתובע מציין במכתב הוא, כי הוא מודה לנתבעת על כך שהיתה לו הזדמנות לעבוד בנתבעת וכי הוא מבקש להסדיר את כל הקשור לזכויותיו, בסיום העבודה.